אלוהים
21.12.14
אלוהים, על פי אמונות שונות, הוא ישות עליונה שבראה את העולם ולפי חלקן גם מנהיגה אותו. מהותו ועצם קיומו שנויים במחלוקת. לאחר הופעת היהדות, החלו נפוצות בעולם דתות המאמינות באל אחד בלבד, אמונה המכונה "מונותאיזם". כיום הנצרות והאסלאם הן הדתות המונותאיסטיות הנפוצות בעולם.
האמונה המונותאיסטית גורסת שישנו אל עליון- מעל לכל הכוחות הקיימים, שהוא היחיד הראוי לאמונה, והיחיד שראוי לתפילה ולעבודה
מושגים ותפיסות
רעיון האלוהות מלווה את התרבות האנושית במשך אלפי שנים. בתקופות שונות קיבל האלוהים מובנים שונים, הנבדלים אלו מאלו במידה רבה, עד שנראה כי יהא זה קשה לכלול את כולם בהגדרה אחת. נראה שמושגי האלוהות השונים נקשרים אלה לאלה בשם, אך לא בהגדרה.
בדתות המונותיאסטיות:
אלוהי הדתות המונותיאסטיות מאופיין בדרך כלל כמשולל גשמיות. עם זאת, ניתן למצוא בתנ"ך תיאורים של האל כדמות גשמית המתהלכת בגן העדן, או נלחמת במפלצות הימיות. לרוב פורשו מקומות אלו באורח אלגורי. גם בנצרות ניתן למצוא גישה הסוטה מעט מעקרון אי גשמיותו של האל- שכן האל הנוצרי התגשם באדם. לנצרות גם תפישה משולשת של האלוהים (השילוש הקדוש), בבחינת אחד שהוא ריבוי, המבחינה בין אלוהים האב, אלוהים הבן ורוח הקודש.
בניגוד לתפישות המונותאיסטיות ישנן תפישות דואליסטיות המציבות כנגד האל הטוב יריב שווה כוח, הנלחם על גורל העולם. רעיון זה הוצג לראשונה בדת הזורואסטרית, ששלטה בפרס מהמאה ה-6 לפנה"ס עד המאה ה-7, עם כיבושי האסלאם. במקביל לעליית הנצרות התפתחו באגן הים התיכון תפישות גנוסטיות, אשר ראו באל הבורא של המקרא את האל הרע, יוצר הגשמיות, ושאפו לאיחוד עם האל הטוב, הרוחני, אותו ייצג דווקא הנחש. לתפישות הדואליסטיות הייתה השפעה מסוימת על הדתות המונותאיסטיות, שבאה לידי ביטוי בדמויותיהם של שטן, סטרא אחרא, אשמדאי, לויתן, ועושי דבריהם- המכשפות.
ברוב הזרמים המונותאיסטים כוחות הרוע כפופים לכוחות הטוב ונחותים מהם.
מבין ההוגים בראשית העת החדשה, מן הראוי לציין את ברוך שפינוזה, אשר זיהה את האל ככוח טבע חסר מודעות (פנתאיזם). ה"אלוהים של שפינוזה" קסם לאנשי מדע בתקופות מאוחרות יותר, בהיותו אל לא אישי, ממנו נובע העולם נביעה לוגית.
/// אלוהים ביהדות
ביהדות, אלוהים הוא בורא העולם, אשר בחר בעם ישראל לקיים את מצוותיו לאחר שהוציאם ממצרים. אלוהים משגיח על הבריות ומשלם בשכר ועונש על מעשיהם. אחדות מהמצוות עוסקות ישירות בקשר שבין האדם לאלוהים וחלקן בין האדם לאדם.
אלוהים נבדל מן העולם הפיזי, אינו כפוף לחוקים או להגבלות, הוא כל-יכול וכל-יודע. הוא אחד ויחיד, לכן אי אפשר להשוות אותו לשום דבר. הוא המקור לכל מה שקיים בעולם, הטוב והרע גם יחד. הוא מעל ומעבר למושגי הזמן והמקום, כלומר, נצחי ואֵינסופי.
בתיאורי אלוהים במקרא חוזרים המושגים "קדוש" ו"כבוד". המושג "קדוש" מבטא את היותו של אלוהים עֶליון ונַעֲלֶה , מעל ומעבר לעולם (הוא טְרַנְסצֶנְדֶנְטִי – מֵעבר ליכולת ההכרה האנושית, ומֶטַפִיזִי - מעבר לטבע ומעבר לניסיון האדם).
המושג "כבוד" מבטא את נוכחותו של האל בדברים עצמם; מכיוון שהוא נמצא בכל מקום ובכל זמן, נוכחותו מצויה בכל מה שקיים.
יחזקאל א' 26 - אלוהים מתואר כמי שיש לו גוף מוּחשי;
הוא מתואר גם כבעל אישיוּת: הוא בעל רצון, מדבר עם בני אדם, מתגלה להם או מסתתר מפניהם, הוא דורש ומְצַוֶוה, שופט, מעניש ונותן שכר, מתכנן, מחליט ועושה.
כמו כן, אלוהים נתפס כבעל רגשות: כועס, אוהב, שונא, מרוצה, מרחם, עצוב, מאוכזב ועוד.
///אלוהים בנצרות
השילוש הקדוש הוא מושג המתייחס על פי מרבית הדוקטרינות הנוצריות למהותו של האלוהים.
אמונה באלוהים כשילוש היא עיקרון בסיסי בכנסיות האורתודוקסיות האוריינטליות, כנסייה האורתודוקסית, הקתולית והפרוטסטנטית. על פי דוקטרינה זו, אף שקיים רק אלוהים אחד, הוא מופיע בשלוש ישויות נפרדות, לרוב – האב, הבן (או בן האלוהים) ורוח הקודש. אף על פי שביטוי זה אינו מופיע בברית החדשה, המאמינים בדוקטרינה זו טוענים כי רעיון זה מופיע בבירור במספר מקומות בה, בייחוד ברישומי ההטבלה של ישו (ראו לוקאס 3:21-22). עקרונות אלה אושררו ונוסחו על ידי הכנסייה במאה ה-3 והמאה ה-4 בתגובה לרעיונות כפירה.
אלוהים הוא ישות אחת. התנ"ך היהודי מרים סעיף זה של האמונה מעל לאחרים, ומקיף אותו באזהרות נוקשות נגד נטישתו, ונאמנות לחוזה האלוהי. "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד" (דברים ו, 4), "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" (דברים ה, 6). כל ניסוח של סעיף באמונה שאינו מתאר את אלוהים כאחד ויחיד, שמחלק את הפולחן בין אלים רבים או כזה אשר המתאר את אלוהים בא לכדי צורה ממשית שאינה הישות המופשטת של אלוהים, אינו חלק מהאמונה המוצגת בברית הישנה - התנ"ך. אותו עקרון נמצא גם בברית החדשה - "... אין אֱלִיל בָּעוֹלָם וְאֵין אֱלֹהִים בִּלְתִּי אֶחָד".
בהודו קיים השילוש ווישנו, שיווה וברהמה. אצל הבבלים היו אנו, אנליל ואאה.
/// אלוהים באסלאם
אללה הוא שמו של אלוהים בדת האסלאם. בקוראן ובמסורת המוסלמית הוא מזוהה עם אלוהי ישראל ועם האל בנצרות (אם כי תפיסת השילוש הקדוש אינה מקובלת באסלאם). בקוראן כל דבר המובא מפיו של אללה מובא בלשון רבים ("אנחנו"), אף כי המילה "אללה" עצמה היא לשון יחיד.
תפיסת האל באסלאם מופיעה בסורה בקוראן המכונה הייחוד
"אמור: האל אחד, האל נצחי, לא ילד ולא נולד, ואין דומה לו אף אחד"
תפיסת הקשר בין האל לבני האדם, מופיעה בסורת אל-פאתחה שמשמשת גם כתפילה המרכזית:
"השבח לאל ריבון העולמים, הרחמן הרחום, מלך יום הדין, אותך נעבוד ובך ניעזר, הנחה אותנו בדרך הישר, הדרך של אלה שנטית להם חסד, אשר אין עליהם כעס, ואינם מן התועים"
21.12.14
אלוהים, על פי אמונות שונות, הוא ישות עליונה שבראה את העולם ולפי חלקן גם מנהיגה אותו. מהותו ועצם קיומו שנויים במחלוקת. לאחר הופעת היהדות, החלו נפוצות בעולם דתות המאמינות באל אחד בלבד, אמונה המכונה "מונותאיזם". כיום הנצרות והאסלאם הן הדתות המונותאיסטיות הנפוצות בעולם.
האמונה המונותאיסטית גורסת שישנו אל עליון- מעל לכל הכוחות הקיימים, שהוא היחיד הראוי לאמונה, והיחיד שראוי לתפילה ולעבודה
מושגים ותפיסות
רעיון האלוהות מלווה את התרבות האנושית במשך אלפי שנים. בתקופות שונות קיבל האלוהים מובנים שונים, הנבדלים אלו מאלו במידה רבה, עד שנראה כי יהא זה קשה לכלול את כולם בהגדרה אחת. נראה שמושגי האלוהות השונים נקשרים אלה לאלה בשם, אך לא בהגדרה.
בדתות המונותיאסטיות:
אלוהי הדתות המונותיאסטיות מאופיין בדרך כלל כמשולל גשמיות. עם זאת, ניתן למצוא בתנ"ך תיאורים של האל כדמות גשמית המתהלכת בגן העדן, או נלחמת במפלצות הימיות. לרוב פורשו מקומות אלו באורח אלגורי. גם בנצרות ניתן למצוא גישה הסוטה מעט מעקרון אי גשמיותו של האל- שכן האל הנוצרי התגשם באדם. לנצרות גם תפישה משולשת של האלוהים (השילוש הקדוש), בבחינת אחד שהוא ריבוי, המבחינה בין אלוהים האב, אלוהים הבן ורוח הקודש.
בניגוד לתפישות המונותאיסטיות ישנן תפישות דואליסטיות המציבות כנגד האל הטוב יריב שווה כוח, הנלחם על גורל העולם. רעיון זה הוצג לראשונה בדת הזורואסטרית, ששלטה בפרס מהמאה ה-6 לפנה"ס עד המאה ה-7, עם כיבושי האסלאם. במקביל לעליית הנצרות התפתחו באגן הים התיכון תפישות גנוסטיות, אשר ראו באל הבורא של המקרא את האל הרע, יוצר הגשמיות, ושאפו לאיחוד עם האל הטוב, הרוחני, אותו ייצג דווקא הנחש. לתפישות הדואליסטיות הייתה השפעה מסוימת על הדתות המונותאיסטיות, שבאה לידי ביטוי בדמויותיהם של שטן, סטרא אחרא, אשמדאי, לויתן, ועושי דבריהם- המכשפות.
ברוב הזרמים המונותאיסטים כוחות הרוע כפופים לכוחות הטוב ונחותים מהם.
מבין ההוגים בראשית העת החדשה, מן הראוי לציין את ברוך שפינוזה, אשר זיהה את האל ככוח טבע חסר מודעות (פנתאיזם). ה"אלוהים של שפינוזה" קסם לאנשי מדע בתקופות מאוחרות יותר, בהיותו אל לא אישי, ממנו נובע העולם נביעה לוגית.
/// אלוהים ביהדות
ביהדות, אלוהים הוא בורא העולם, אשר בחר בעם ישראל לקיים את מצוותיו לאחר שהוציאם ממצרים. אלוהים משגיח על הבריות ומשלם בשכר ועונש על מעשיהם. אחדות מהמצוות עוסקות ישירות בקשר שבין האדם לאלוהים וחלקן בין האדם לאדם.
אלוהים נבדל מן העולם הפיזי, אינו כפוף לחוקים או להגבלות, הוא כל-יכול וכל-יודע. הוא אחד ויחיד, לכן אי אפשר להשוות אותו לשום דבר. הוא המקור לכל מה שקיים בעולם, הטוב והרע גם יחד. הוא מעל ומעבר למושגי הזמן והמקום, כלומר, נצחי ואֵינסופי.
בתיאורי אלוהים במקרא חוזרים המושגים "קדוש" ו"כבוד". המושג "קדוש" מבטא את היותו של אלוהים עֶליון ונַעֲלֶה , מעל ומעבר לעולם (הוא טְרַנְסצֶנְדֶנְטִי – מֵעבר ליכולת ההכרה האנושית, ומֶטַפִיזִי - מעבר לטבע ומעבר לניסיון האדם).
המושג "כבוד" מבטא את נוכחותו של האל בדברים עצמם; מכיוון שהוא נמצא בכל מקום ובכל זמן, נוכחותו מצויה בכל מה שקיים.
יחזקאל א' 26 - אלוהים מתואר כמי שיש לו גוף מוּחשי;
הוא מתואר גם כבעל אישיוּת: הוא בעל רצון, מדבר עם בני אדם, מתגלה להם או מסתתר מפניהם, הוא דורש ומְצַוֶוה, שופט, מעניש ונותן שכר, מתכנן, מחליט ועושה.
כמו כן, אלוהים נתפס כבעל רגשות: כועס, אוהב, שונא, מרוצה, מרחם, עצוב, מאוכזב ועוד.
///אלוהים בנצרות
השילוש הקדוש הוא מושג המתייחס על פי מרבית הדוקטרינות הנוצריות למהותו של האלוהים.
אמונה באלוהים כשילוש היא עיקרון בסיסי בכנסיות האורתודוקסיות האוריינטליות, כנסייה האורתודוקסית, הקתולית והפרוטסטנטית. על פי דוקטרינה זו, אף שקיים רק אלוהים אחד, הוא מופיע בשלוש ישויות נפרדות, לרוב – האב, הבן (או בן האלוהים) ורוח הקודש. אף על פי שביטוי זה אינו מופיע בברית החדשה, המאמינים בדוקטרינה זו טוענים כי רעיון זה מופיע בבירור במספר מקומות בה, בייחוד ברישומי ההטבלה של ישו (ראו לוקאס 3:21-22). עקרונות אלה אושררו ונוסחו על ידי הכנסייה במאה ה-3 והמאה ה-4 בתגובה לרעיונות כפירה.
אלוהים הוא ישות אחת. התנ"ך היהודי מרים סעיף זה של האמונה מעל לאחרים, ומקיף אותו באזהרות נוקשות נגד נטישתו, ונאמנות לחוזה האלוהי. "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד" (דברים ו, 4), "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" (דברים ה, 6). כל ניסוח של סעיף באמונה שאינו מתאר את אלוהים כאחד ויחיד, שמחלק את הפולחן בין אלים רבים או כזה אשר המתאר את אלוהים בא לכדי צורה ממשית שאינה הישות המופשטת של אלוהים, אינו חלק מהאמונה המוצגת בברית הישנה - התנ"ך. אותו עקרון נמצא גם בברית החדשה - "... אין אֱלִיל בָּעוֹלָם וְאֵין אֱלֹהִים בִּלְתִּי אֶחָד".
בהודו קיים השילוש ווישנו, שיווה וברהמה. אצל הבבלים היו אנו, אנליל ואאה.
/// אלוהים באסלאם
אללה הוא שמו של אלוהים בדת האסלאם. בקוראן ובמסורת המוסלמית הוא מזוהה עם אלוהי ישראל ועם האל בנצרות (אם כי תפיסת השילוש הקדוש אינה מקובלת באסלאם). בקוראן כל דבר המובא מפיו של אללה מובא בלשון רבים ("אנחנו"), אף כי המילה "אללה" עצמה היא לשון יחיד.
תפיסת האל באסלאם מופיעה בסורה בקוראן המכונה הייחוד
"אמור: האל אחד, האל נצחי, לא ילד ולא נולד, ואין דומה לו אף אחד"
תפיסת הקשר בין האל לבני האדם, מופיעה בסורת אל-פאתחה שמשמשת גם כתפילה המרכזית:
"השבח לאל ריבון העולמים, הרחמן הרחום, מלך יום הדין, אותך נעבוד ובך ניעזר, הנחה אותנו בדרך הישר, הדרך של אלה שנטית להם חסד, אשר אין עליהם כעס, ואינם מן התועים"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה