אדריכלות גותית- כנסיות 8.12.2014
מאה 12-16 לספירה, האדריכלות הגותית התאפיינה במבנים גבוהים, מורכבים ומפוארים, אשר היו מפותחים, יפים, מלאי אור, נועזים ואווריריים. רבים מחשיבים את האדריכלות הגותית לשיאה של אדריכלות ימי הביניים ולשיאה של יכולתו הטכנולוגית של האדם בבנייה מלבנים. בזכות הסגנון והאווירה הרוחנית המיוחדת שהיא יוצרת בחללי הפנים של המבנים, סגנון זה היה למושא השראה לאדריכלים ולאמנים רבים.
האדריכלות הגותית משקפת את תפישת החיים של הכנסייה בימי הביניים. בתפישה זו מרכז העולם הוא הדת והנצרות, ואין כמעט חשיבות לאדם ולחייו הגשמיים על פני האדמה. בא לידי ביטוי באדריכלות בכמה אופנים:
- הקתדרלות היו מבנים אדירים, בעלי עושר עצום של פרטים וקישוטים. הן נבנו בדרך כלל במרכז העיר, או במקום הגבוה ביותר בה, ונשקפו למרחוק, בולטים מעל בנייניה הנמוכים של העיר
- שימוש במדע הגאומטריה ובפרופורציות ההרמוניות לתכנון המבנה, כשם שאלוהים עצמו תכנן את העולם לפי פרופורציות אלה-פרופורציות אלה מפיקות צלילים הרמונים, קונסוננס**
(**מוזיקה הרמוניה בה הצלילים משלימים זה את זה, מגבירים את התהודה אחד של השני ואינם צורמים לאוזן)
- פרופורציות החלל ביחס לאדם היו גדולות מאוד. הן נתנו לאדם תחושה שהוא קטן וחסר חשיבות לעומת האל.
קווי מתאר חדים וצרים היוצרים תחושה של גובה.
-בנייה אוורירית קלה וגבוהה, כאשר הקתדרלה מוצפת באור מיסטי ושמיימי הודות לחלונות הגדולים המעוטרים בויטראז'ים מזכוכית צבעונית.
- הרבה ציורים, פסלים, תגליפים באבן, חלונות ויטראז' צבעוניים ובהם תיאורים גרפיים של סיפורים מהתנ"ך והברית החדשה, שנועדו ללמד דת את האצולה, העירוניים ופשוטי העם שלרוב לא ידעו קרוא וכתוב.
עושר הפרטים והקישוטים, מלבד האדרת הכנסייה ופאורה, ייצגו את עושרו ומורכבותו של העולם שברא האל.
פסלים וקישוטים רבים מוקמו במקומות מאוד גבוהים בכנסייה, כך שאפשר היה לראות שהם שם אך לא ניתן היה להתרשם מפרטיהם. הם פוסלו כביכול עבור האל והאדרת שמה של הכנסייה ולא עבור בני אדם.
- חלק מהפסלים, הגרגוילים, גרוטסקות והכימרות שקישטו את חוץ הכנסייה נועדו על פי המסורת לגרש שדים ורוחות רעות, אך הם גם יצרו יראת כבוד ואף השרו פחד על הציבור שהביט בקתדרלה.
- משך הבנייה של הקתדרלות הגותיות היה ארוך מאוד ועלות הבנייה הייתה עצומה, במיוחד לעומת ההשקעה במבנים אחרים בימי הביניים. רוב הקתדרלות נבנו במשך עשרות ואף מאות שנים ולעתים רבות האדריכל שהחל את הבנייה לא זכה לראות את השלמתה.
קו אנכי: הקו העיצובי הבולט ביותר בתכנון הגותי הוא הקו האנכי. רוב הקוים הבולטים היו גבוהים, גם בחלל הפנים וגם בחוץ הכנסייה. הסיומות של אלמנטים רבים, כגון צריחים ופתחים, היו מחודדות כלפי מעלה - דבר שנתן תחושה של גובה ושאיפה השמיימה, וכתוצאה מכך רוחניות.
חלונות ויטראז': מזכוכית צבעונית המספרים סיפורים מן התנ"ך, הברית החדשה, עלילות קדושים וסיפורים היסטוריים של המקום. לעתים החלונות מכילים תיאורי מלאכות ואיורים של עונות השנה. מלבד הציורים שעליהם, תפסו החלונות שטח ניכר מהקיר והציפו את הכנסייה באור צבעוני שהשרה על המקום הילה מיסטית ושמיימית, דבר שיצר תחושה שהמאמין נמצא בירושלים של מעלה. האור היה מוטיב מרכזי באדריכלות הגותית, בניגוד לכנסיות הרומנסק שהיו חשוכות עקב חלונות קטנים וקירות עבים.
חלון רוזטה - חלון עגול שבתוכו ויטראז'ים הממוקמים בתוך מעין עלי כותרת של פרח. חלונות רוזטה מוקמו בדרך כלל מעל השער הראשי של הקתדרלה ובשני קצות הטרנספט (בית הרוחב). דרכם עבר אור השמש השוקעת והאיר על המזבח הראשי.
אקוסטיקה- מבחינה אקוסטית התאפיינו חללי הקתדרלות ככאלה המתאימים למוזיקה הכנסייתית שהתפתחה במקביל לאדריכלות. גובה התקרה וצורת החלל יוצר זמן תהודה גדול במיוחד ואפקט אקוסטי אשר גורם למוזיקה שהושמעה, לרוב על ידי מקהלה ועוגב, להדהד לאורך זמן ממושך.
אור
לאור, יחד עם פרופורציות הרמוניות, חשיבות רבה באדריכלות הגותית וחשיבות זו נבעה מהפילוסופיה הנוצרית ראו שני יסודות בכל מה שיפה: פרופורציות הרמוניות (קונסוננס) והבהקה (אור). בפילוסופיית ימי הביניים, ובייחוד באסתטיקה, היופי לא נחשב כנובע מתחושות הנאה אצל הצופה, אלא המידה שבה הוא קורן אמת ומהווה התגלות של אלוהים. האור נתפש כהתגלות הכי טהורה והכי פחות חומרית של אלוהים וכמתווך בין כל הגופים עלי אדמות.
קומת החלונות הגבוהים נקראת "קומת התאורה" (Clerestorey) ודרכה בקע מירב האור לכנסייה. השימוש באור והפיכת קירות הכנסייה לדקים, אווריריים ושקופים הגיעו לשיאם בסגנון הגותי הקורן (Rayonnant).
כנסיות מלאות אור רך ומיסטי, השוטף את המאמין ומעניק לו חוויה שמיימית. את התאורה הצבעונית, שסיפקו החלונות הגדולים שהורכבו מויטראז'ים צבעוניים, השלימה תאורת נרות רכה. האפקט שיצר האור הרך גרם לאווירה רוחנית וקדושה בתוך חלל הכנסייה.
חזון יוחנן
הנקרא לעתים גם ההתגלות של יוחנן או ספר ההתגלות, הוא הספר האחרון בברית החדשה, המתאר את אירועי אחרית הימים שתתרחש לפי האמונה הנוצרית לפני שישו ישוב לעולם וידון את כל החיים והמתים ביום הדין. משמו, נגזרת המילה המודרנית אפוקליפסה, המציינת את סוף העולם.
מאה 12-16 לספירה, האדריכלות הגותית התאפיינה במבנים גבוהים, מורכבים ומפוארים, אשר היו מפותחים, יפים, מלאי אור, נועזים ואווריריים. רבים מחשיבים את האדריכלות הגותית לשיאה של אדריכלות ימי הביניים ולשיאה של יכולתו הטכנולוגית של האדם בבנייה מלבנים. בזכות הסגנון והאווירה הרוחנית המיוחדת שהיא יוצרת בחללי הפנים של המבנים, סגנון זה היה למושא השראה לאדריכלים ולאמנים רבים.
האדריכלות הגותית משקפת את תפישת החיים של הכנסייה בימי הביניים. בתפישה זו מרכז העולם הוא הדת והנצרות, ואין כמעט חשיבות לאדם ולחייו הגשמיים על פני האדמה. בא לידי ביטוי באדריכלות בכמה אופנים:
- הקתדרלות היו מבנים אדירים, בעלי עושר עצום של פרטים וקישוטים. הן נבנו בדרך כלל במרכז העיר, או במקום הגבוה ביותר בה, ונשקפו למרחוק, בולטים מעל בנייניה הנמוכים של העיר
- שימוש במדע הגאומטריה ובפרופורציות ההרמוניות לתכנון המבנה, כשם שאלוהים עצמו תכנן את העולם לפי פרופורציות אלה-פרופורציות אלה מפיקות צלילים הרמונים, קונסוננס**
(**מוזיקה הרמוניה בה הצלילים משלימים זה את זה, מגבירים את התהודה אחד של השני ואינם צורמים לאוזן)
- פרופורציות החלל ביחס לאדם היו גדולות מאוד. הן נתנו לאדם תחושה שהוא קטן וחסר חשיבות לעומת האל.
קווי מתאר חדים וצרים היוצרים תחושה של גובה.
-בנייה אוורירית קלה וגבוהה, כאשר הקתדרלה מוצפת באור מיסטי ושמיימי הודות לחלונות הגדולים המעוטרים בויטראז'ים מזכוכית צבעונית.
- הרבה ציורים, פסלים, תגליפים באבן, חלונות ויטראז' צבעוניים ובהם תיאורים גרפיים של סיפורים מהתנ"ך והברית החדשה, שנועדו ללמד דת את האצולה, העירוניים ופשוטי העם שלרוב לא ידעו קרוא וכתוב.
עושר הפרטים והקישוטים, מלבד האדרת הכנסייה ופאורה, ייצגו את עושרו ומורכבותו של העולם שברא האל.
פסלים וקישוטים רבים מוקמו במקומות מאוד גבוהים בכנסייה, כך שאפשר היה לראות שהם שם אך לא ניתן היה להתרשם מפרטיהם. הם פוסלו כביכול עבור האל והאדרת שמה של הכנסייה ולא עבור בני אדם.
- חלק מהפסלים, הגרגוילים, גרוטסקות והכימרות שקישטו את חוץ הכנסייה נועדו על פי המסורת לגרש שדים ורוחות רעות, אך הם גם יצרו יראת כבוד ואף השרו פחד על הציבור שהביט בקתדרלה.
- משך הבנייה של הקתדרלות הגותיות היה ארוך מאוד ועלות הבנייה הייתה עצומה, במיוחד לעומת ההשקעה במבנים אחרים בימי הביניים. רוב הקתדרלות נבנו במשך עשרות ואף מאות שנים ולעתים רבות האדריכל שהחל את הבנייה לא זכה לראות את השלמתה.
קו אנכי: הקו העיצובי הבולט ביותר בתכנון הגותי הוא הקו האנכי. רוב הקוים הבולטים היו גבוהים, גם בחלל הפנים וגם בחוץ הכנסייה. הסיומות של אלמנטים רבים, כגון צריחים ופתחים, היו מחודדות כלפי מעלה - דבר שנתן תחושה של גובה ושאיפה השמיימה, וכתוצאה מכך רוחניות.
חלונות ויטראז': מזכוכית צבעונית המספרים סיפורים מן התנ"ך, הברית החדשה, עלילות קדושים וסיפורים היסטוריים של המקום. לעתים החלונות מכילים תיאורי מלאכות ואיורים של עונות השנה. מלבד הציורים שעליהם, תפסו החלונות שטח ניכר מהקיר והציפו את הכנסייה באור צבעוני שהשרה על המקום הילה מיסטית ושמיימית, דבר שיצר תחושה שהמאמין נמצא בירושלים של מעלה. האור היה מוטיב מרכזי באדריכלות הגותית, בניגוד לכנסיות הרומנסק שהיו חשוכות עקב חלונות קטנים וקירות עבים.
חלון רוזטה - חלון עגול שבתוכו ויטראז'ים הממוקמים בתוך מעין עלי כותרת של פרח. חלונות רוזטה מוקמו בדרך כלל מעל השער הראשי של הקתדרלה ובשני קצות הטרנספט (בית הרוחב). דרכם עבר אור השמש השוקעת והאיר על המזבח הראשי.
אקוסטיקה- מבחינה אקוסטית התאפיינו חללי הקתדרלות ככאלה המתאימים למוזיקה הכנסייתית שהתפתחה במקביל לאדריכלות. גובה התקרה וצורת החלל יוצר זמן תהודה גדול במיוחד ואפקט אקוסטי אשר גורם למוזיקה שהושמעה, לרוב על ידי מקהלה ועוגב, להדהד לאורך זמן ממושך.
אור
לאור, יחד עם פרופורציות הרמוניות, חשיבות רבה באדריכלות הגותית וחשיבות זו נבעה מהפילוסופיה הנוצרית ראו שני יסודות בכל מה שיפה: פרופורציות הרמוניות (קונסוננס) והבהקה (אור). בפילוסופיית ימי הביניים, ובייחוד באסתטיקה, היופי לא נחשב כנובע מתחושות הנאה אצל הצופה, אלא המידה שבה הוא קורן אמת ומהווה התגלות של אלוהים. האור נתפש כהתגלות הכי טהורה והכי פחות חומרית של אלוהים וכמתווך בין כל הגופים עלי אדמות.
קומת החלונות הגבוהים נקראת "קומת התאורה" (Clerestorey) ודרכה בקע מירב האור לכנסייה. השימוש באור והפיכת קירות הכנסייה לדקים, אווריריים ושקופים הגיעו לשיאם בסגנון הגותי הקורן (Rayonnant).
כנסיות מלאות אור רך ומיסטי, השוטף את המאמין ומעניק לו חוויה שמיימית. את התאורה הצבעונית, שסיפקו החלונות הגדולים שהורכבו מויטראז'ים צבעוניים, השלימה תאורת נרות רכה. האפקט שיצר האור הרך גרם לאווירה רוחנית וקדושה בתוך חלל הכנסייה.
חזון יוחנן
הנקרא לעתים גם ההתגלות של יוחנן או ספר ההתגלות, הוא הספר האחרון בברית החדשה, המתאר את אירועי אחרית הימים שתתרחש לפי האמונה הנוצרית לפני שישו ישוב לעולם וידון את כל החיים והמתים ביום הדין. משמו, נגזרת המילה המודרנית אפוקליפסה, המציינת את סוף העולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה